ידיעות תקשורת חויבה בפיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע על עו"ד

התביעה והעובדות שאינן במחלוקת

1.         לפניי תביעה לפיצוי כספי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). ביום 17.1.2003 פורסמה בעיתון המקומי "ערי המפרץ" כתבה שכותרתה "הליכי הוצל"פ נגד עופר שרון" (נספח א' לכתב התביעה).

2.         התובע, עורך-דין עופר שרון כיהן בתקופה הרלוונטית, כחבר מועצת העיר חיפה מטעם רשימת "לק"ח - למען קריית חיים" (להלן:"לק"ח או העמותה).

3.         הנתבעת, ידיעות תקשורת בע"מ, היא המוציאה לאור של המקומון "ערי המפרץ", בו פורסמה הכתבה שתוכנה כהיא לישנא: " ועד קריית חיים פנה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה נגד עו"ד עופר שרון על מנת לקבל את הוצאות המשפט בעניין ועדת הבחירות. לפני שבועיים פורסם כי עורך הדין של ועד קרית חיים, אבי גולדהמר, פנה לעופר שרון בבקשה שישלם את הוצאות המשפט בעקבות הפסדו של שרון בעתירה על הרכב ועדת הבחירות לוועד. שרון טען אז, כי שילם את הכסף. השבוע פנה גולדהמר ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה ופתח תיק נגד חובו של שרון.. ." ההדגשות לא במקור-א.ד),

4.         אין מחלוקת עובדתית כי תיק ההוצאה לפועל, לא נפתח נגד עורך-דין עופר שרון אלא נגד עמותת לק"ח שהתובע עמד בראשה.

טענות הצדדים

5.         התובע טוען כי הכתבה נכתבה עליו באופן אישי למרות שברור לנתבעת שלא הוא החייב בתיק ההוצאה לפועל. הכתבה מציגה אותו כאדם לא ישר, אשר מופעלים כנגדו הליכי הוצאה לפועל כיוון שאינו עומד בהתחייבויותיו. פרסום הכתבה בעיתון מקומי המופץ באזור הקריות הובילה לפגיעה בשמו הטוב הן בקרב לקוחותיו כעורך-דין, והן בקרב בוחריו למועצת העיר.

6.         הנתבעת טוענת כי מטרת התביעה להענישה בשל כתבות שפרסמה אודות הליכים מאוחרים יותר בהם התובע היה מעורב ולראייה התביעה הוגשה למעלה משנתיים לאחר הפרסום ללא פנייה מוקדמת לנתבעת ודרישת הבהרה/התנצלות. לטענתה התובע חסר תום לבומסתיר מפני בית המשפט הגשת תביעה זהה בגין כתבה שעסקה באותו עניין כנגד מקומון אחר. בנוסף הסתיר את היותו יושב ראש עמותת לק"ח אשר זיהה עצמו עם העמותה בפעילותה ובפעילותו הפוליטית. כתובת העמותה היא כתובת ביתו ומשרדו של התובע ואין ממש בהבחנה לפיה הליכי ההוצאה לפועל נפתחו נגד העמותה ולא כנגדו שכן היה זה התובע שדאג ליצור מצג לפיו העמותה והתובע חד הם. לטענתה הפרסום לא חרג מתחום הסביר ואין בו לשון הרע. מכל מקום ולחלופין טוענת הנתבעת כי עומדות לה טענות הגנה של אמת בפרסום וענין ציבורי לפי סעיף 14 לחוק והגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק. לחילופי חילופין, לענין הנזק -וככל שבית המשפט יקבע אחריות- טוענת הנתבעת לשמו הרע של התובע המתבטא בתביעות אישיות ותיקי הוצאה לפועל אישיים נגדו, כתב אישום שהוגש וכד'.

דיון והכרעה

7.         חוק איסור לשון הרע מתווה את מתודת ההכרעה. בשלב הראשון יש לבדוק את שאלת האחריות דהיינו אם עסקינן בפרסום המהווה לשון הרע. לאחר מכן וככל שהתשובה חיובית, יש לבדוק אם עומדות לנתבעת ההגנות שבחוק, וראה בענין זה ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558, 566-567. רק בשלב השני ובכפוף לקביעה לפיה קמה האחריות, יש לבחון את טענות "השם הרע" של התובע במסגרת שאלת גובה הנזק.

האם הפרסום מהווה לשון הרע?

8.         לא יכולה להיות מחלוקת כי הכתבה מהווה " פרסום", כמשמעותו בחוק הן משום שהתבטאויות אלה הופנו לאדם זולת התובע ואף הגיעו לאדם אחר זולתו (כהוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק), והן משום שנעשו בכתב (כהוראת סעיף 2(ב)(2) לחוק).

9.         הצדדים חלוקים בשאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע.

סעיף 1 לחוק מגדיר "לשון הרע" כך: " לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

(1)      להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)      לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)      לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;